ערר התביעה על ההחלטה לשחרר ממעצר מואשם בסחר באמל"ח-נדחה

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של סחר באמל"ח , ונטען בו כי הוא רכש אקדח מאולתר בתמורה ל-30 ש"ח, והחזיק את האקדח ביחד עם 3 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ בחצרו. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר עד תום הליכים והורה על שחרורו בערבות כספית. השופט הנכבד קמא ציין בהחלטתו כי אין מדובר בנשק תקני, וכי נסיבות החזקתו אינן עוינות. השופט ציין עוד כי המשיב הודה בהזדמנות ראשונה והוביל את החוקרים למקום שבו הוסתר אותו אמל"ח מאולתר, ואת כל הנסיבות הללו ראה השופט לשקול לזכותו של המשיב, ולכן כאמור הורה על שחרורו בערובה. על כך עוררת התביעה וטוענת כי הכלל הוא שדינו של מחזיק בנשק בלא היתר להיעצר עד תום ההליכים, וכי לא הייתה הצדקה לסטות מכלל זה בנסיבות שלפנינו. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. המשיב אכן מודה באמרתו מיום21/01/08 כי רכש אקדח מאולתר ב-30 ש"ח לצורך הגנה עצמית והחביא אותו באדמה עד שמסר אותו לחיילים יום קודם לכן. לדבריו אינו יודע להשתמש באקדח המאולתר ואף אין לו תחמושת מתאימה. חומר החקירה כולל בין היתר תמונה של כל כלי הנשק שנתפשו באותו אירוע, כולל רובי ציד שאין חולק שאינם שייכים למשיב, אולם התובע לא ידע להצביע על האקדח המאולתר שהוחזק ע"י המשיב. החפץ היחיד שיכול להזכיר אקדח בתמונה זו נמצא ליד הסכינים שבתמונה, והוא נראה כאלתור חובבני מאוד, שדומה יותר לרוגטקה מאשר לאקדח שניתן לירות בו.

כמו כן כולל חומר הראיות חוו"ד של קצין משטרה, אשר מציין כי האקדח המאולתר הוא "נשק" לעניין סעיף 144 לחוק העונשין. יש לציין כי הקצין אינו מומחה, ובמסמך שעליו הוא חתום אין פירוט או תאור כלשהו של החפץ, והוא נערך לפי סעיף 144(ה) לחוק העונשין, אשר זה לשונו:

"תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה".

הנה כי כן, גם לפי הסעיף האמור, משקלה הראייתי של התעודה מוגבל, וודאי שכך הוא בנסיבות שלפנינו, בהעדר הוראה מקבילה בדיני האזור. אמנם ההגדרה של "כלי ירייה" בסעיף 1(א) לצו בדבר הוראות ביטחון, היא רחבה מאוד, והיא כוללת גם חלק של כלי נשק, אולם העובדה שהחפץ שבו עסקינן נרכש בסכום פעוט יחסית של 30 ש"ח, אשר מתאים יותר למחירו של אקדח צעצוע מאשר לכלי ירייה של ממש, אומרת דרשני, ומעוררת ספק רב באשר לטיבו של החפץ האמור ולסכנה הנשקפת ממנו.

המשיב ציין כי אינו יודע להשתמש בחפץ, ואף אין לו תחמושת מתאימה. עברו של המשיב נקי, וטענתו כי רכש את הנשק להגנה עצמית סבירה והגיונית. בנסיבות מיוחדות אלה, המסוכנות הנובעת ממעשיו של המשיב מוגבלת ביותר, ולכן לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של השופט הנכבד קמא לשחרר את המשיב בערבות כספית גבוהה של 10000 ש"ח. מדובר בסכום גבוה, שיש בו כדי להבטיח את התייצבותו של המשיב להמשך משפטו, ומכל הטעמים הללו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

נוכח האמור, הערר נדחה, והמשיב יוכל להשתחרר ממעצרו, לאחר שיפקיד 10000 ש"ח במזומן, כקביעת בימ"ש קמא.    

ניתנה היום, 3 בפברואר 2008, כ"ז בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: